העולם אחרי המבול

הקושי שעימו מנסה המדרש להתמודד הוא – מדוע ברא אלוהים יצורים שכל ייעודם הוא למות ולהיאכל? ומקשה המדרש וטוען שבראשית העולם, תזונת האדם הייתה צמחונית, ורק בשל חטאי דור המבול ניתן לו לאכול בעלי חיים, וכפי שאומר המדרש – החוטא יוצא נשכר.
פרשנים מאוחרים יותר התייחסו למדרש זה ולקושי העולה מהתרת אכילת בשר לאחר המבול. הרב קוק (שהיה הרב הראשי לישראל בשנות ה-50) טען ש"ירידת הדורות" וחולשתו המוסרית של המין האנושי הן שגרמו להיתר אכילת בשר.
הפרשן דון יצחק אברבנאל הציע פירוש מעשי: מאחר שהמבול השחית את הצמחייה, לא יכלו נוח ובניו להתכלכל ממזון מן הצומח, ו"אם היו מייחלים לאכול עד שיזרעו שדות ויטעו כרמים ימותו ברעב".
(מבוסס על מאמרה של ד"ר יעל שמש)

הרצח הראשון בהיסטוריה אומנם כבר התרחש (סיפור קין והבל), אבל רק עתה אנו נתקלים באיסור האלוהי המוחלט על כך.
באמצעות תקבולת כיאסטית (אלכסונית), המייצרת סימטריה בין שני חלקי המשפט, נמסר האיסור ונמסרות ההשלכות של הפרתו:
"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם –
בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ"

האיסור על שפיכת דם האדם והענישה על מעשה זה, צמודים להתרה של אכילת בעלי חיים. פרשנותו של רש"י לכך היא שהתרת שפיכת דם של בעל חיים עלולה להביא לזילות בחיים בכלל, ועל כן מודגש האיסור על לקיחת חיי אדם. נחמה לייבוביץ' הוסיפה כי האיסור על שפיכות דם האדם אינו נובע רק משמירת חיי האדם, אלא גם משמירת צלם האלוהים שבאדם, מכיוון שרצח הוא ניגודו המוחלט של צלם האלוהים שבאדם.

קשת נוצרת על ידי שבירה של קרן אור העוברת דרך טיפה. האור הלבן נשבר לקשת של צבעים שונים, וכל צבע הוא למעשה גל אור באורך שונה. למעשה, הקשת היא מעגל שלם של אור, אך היא אינה נראית מעגלית משום שחלק ממנה נבלע בקרקע.
ייתכן שזו הסיבה שהקשת בענן מסמלת את ברית העולם, מכיוון שכפי שהיא נגלית לעין, נראה שהיא מחברת בין שמיים לארץ, בין קצוות הארץ. שני יסודות הטבע, השמש והגשם, חוברים יחדיו לסמל של התחלה חדשה, חיבור חדש שנוצר לאחר המשבר, השבירה.

כשהצייר הספרדי פאבלו פיקאסו התבקש לעצב סמל של שלום עבור קונגרס השלום שנערך בפריז ב-1949, לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא בחר לצייר יונה וענף זית. פיקאסו השתמש לא פעם באומנותו כאמצעי לביקורת ולהתנגדות למשטרים הדיקטטוריים שכמעט החריבו את העולם במחצית הראשונה של המאה ה-20. דוגמה נודעת לכך היא יצירתו "גֶרְנִיקָה". והינה לאחר המלחמה זכה ליצור סמל של ברית מחודשת בין הארצות, סמל של שלום.
פריט טריוויה נחמד – עם סיום המלחמה נולדה לו בת, והוא קרא לה "פאלומה", יונה בספרדית.

במיתוסים המוקדמים יותר עליו, דיוניסוס/בכחוס היה אל שמחת החיים והיצירה, והיה מזוהה בעיקר עם הטבע ועם הפריון. אולם מכיוון שבתקופת האביב נהגו היוונים לשמוח ולקיים חגיגות לכבוד הטבע, לא פעם בליווי יין, הפכה דמותו של דיוניסוס למקושרת גם ליין. בגלגולים מאוחרים יותר הפכה דמותו למייצגת היבטים פחות תמימים של היין, והוא הפך להיות מזוהה עם חיי ההוללות.

במהלך הדורות הוצעו כמה אתרים באזור אנטוליה כמקום שעליו נחה התיבה, ויש אף מי שטענו שזיהו את שרידיה. הר אררט הוא הסמל הלאומי של ארמניה, אף שהיום הוא בשטח טורקיה. מעניין לציין כי הטורקים מכנים הר זה "הר התיבה".

ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו באזורים הללו מצביעים על קיומה של ממלכה בשם אוררטו (Urartu) בין המאות ה-11 עד ה-5 לפני הספירה.
ייתכן שתיבת נֹחַ אכן הגיעה לשטח ממלכת אוררטו באזור ארמניה, צפון טורקיה של היום. יש מדענים שטוענים שזו אפשרות סבירה. אחת ההשערות היא "השערת תיבת נח והים השחור", שלפיה לאחר עידן הקרח האחרון, התחממות כדור הארץ הביאה להצפה של הים השחור (הסמוך לטורקיה), ואז מי הים השחור התחברו למי הים התיכון, ומי יודע – אולי התיבה הגיע לאררט כתוצאה מחיבור זה.

אכילה של דם, ממש כמו אכילה של בשר, היא עניין תרבותי. יש תרבויות, שאינן בהכרח שונות מאוד מן התרבות היהודית והישראלית, שבהן דם הוא מרכיב מקובל במאכלים מסוימים.
בני שבט המסאי, שחיים בשמורות הטבע הענקיות בקניה ובטנזניה, מתקיימים מן העיזים ומן הבקר שהם מגדלים. בני השבט חיים בצמידות לחיות הללו, הם רועים אותן ואף ישנים איתן. בקתות הקש שלהם מורכבות מעירוב של מרכיבים מסוימים עם גללים, ותזונתם מורכבת מבשר, מחלב פרה או עֵז (שני מרכיבים שקיימים גם בתזונה בארץ) אך גם מ… דם.

יש הצעות ופרשנויות שונות לסוגיה, החל מההצעה שהמבול הוא למעשה הפעם הראשונה שהטבע קם על האדם להורגו, להטביע אותו. ייתכן שהטראומה הזאת הביאה לבידול בין האדם לבין הטבע.
אפשרות אחרת היא שמאחר שנֹחַ ובני משפחתו הצילו את חיי בעלי החיים, יש להם מעין זכות טבעית על חייהם.
הצעה אחרת של חז"ל היא שכדי למנוע שפיכות דמים בין בני האדם, מקצין האל את ההיררכיה בין האדם לבין בעלי החיים.

ההסבר האֶטְיוֹלוֹגִי שמאחורי הסיפור הוא ששלושת בני נֹחַ מייצגים שלושה "גזעים" שמהם התפתחה האנושות כולה לאחר המבול.
באמצעות הסיפור על מעשהו של חם ועל הקללה שקילל נח את כנען, בנו של חם, מספק המחבר המקראי אמירה ביקורתית על עמי כנען, ומעין הוכחה סיפורית קדומה לכך שכנען נועד להיות נחות מאחיו שם, שכידוע לימים ייצג את עם ישראל.

בסרטון – הסבר מדעי לאופן שבו התפתחו תרבויות שונות.